ספארי משפחתי באוגנדה

לקבלת ייעוץ בתכנון החופשה בזנזיבר ללא עלות השאירו פרטים👇

סיכום ספארי משפחתי באוגנדה ספטמבר 2018 – מפורט וארוך לטובת הבאים בתור :
לפני כחודש חזרנו מספארי משפחתי של 8 לילות באוגנדה.
אין אחד שלא התפעל מהיעד בו נקבנו – אוגנדה? למה אוגנדה? מה יש שם?
אין ספק שזה פחות נפוץ ממקומות אחרים,
אבל איזה טיול וואו!
או כפי שתיארתי אותו באלבום הפייסבוק:
הכל ירוק פה,
5 אננסים ב 5 שקלים
ספארי משובח
כל ה Big 5 of Africa מקרוב קרוב
לודג'ים מפנקים
מדריך מקומי מצוין
מפלים מדהימים בעוצמתם
טיול משולב – "אחרי שחרור" ו"לפני גיוס"
נחיתה באנטבה(!)
שיט בנילוס(!) עם היפופוטמים וקרוקודילים
מפגש מטווח אפס עם להקת שימפנזים
אוכלוסיה מקומית מקסימה
מצלמה שעשתה עבודה לא רעה
משפחה שנהנתה מכל רגע
אז למה לא אוגנדה?
קצת רקע:
יצאנו 5 נפשות עם מדריך/נהג צמוד (זוג + בנות 18,15 ו-5)
לא חשבנו שניתן להתחרות בספארי בטנזניה (בו היינו כזוג לפני כשנה).
הפעם זה היה טיול גם שונה וגם קצת דומה, מותאם יותר למשפחה עם ילדה קטנה.
מה שכן – בעלי החיים (וכנראה גם המזל שלנו) הפתיעו אותנו לטובה ובפועל ראינו דברים הרבה יותר מקרוב מאשר בסרנגטי או בנגורונגורו בטנזניה.
במקור חשבנו לנצל את חופשות החגים לטיול גדול בארה"ב, אולם כאשר מספר הימים שברשותנו לחופשה הצטמצם ורצינו בכל זאת טיול משמעותי, החלטתי לפנות לאביעד מעולם הספארי להתייעצות – הרי פעם קודמת הוא סידר לנו טיול זוגי מושלם בטנזניה. התייעצתי מה כדאי לנו מבחינת התקופה, המאפיינים של המשפחה, האהבה לספארי, ומגבלות שונות שהגדרנו לו.
אביעד היה סקפטי לגבי מחירי הטיסות שנשיג בהתראה כל כך קצרה ואכן היינו צריכים להתגמש בתאריכים כדי להגיע למחירים סבירים (כ- 900 דולר בממוצע לכרטיס), אבל תוך יומיים בלבד הצלחנו לסגור טיסות ובהתאם גם מסלול, מדריך צמוד, אטרקציות, ומלונות בהתאם לבקשותינו ולהמלצות של אביעד.
תכנית המסלול:
יום 1: נחיתה באנטבה, לינה בקמפלה
יום 2: שיט במקורות הנילוס בג'ינג'ה, לינה ב ziwa
יום 3: סיור רגלי עם קרנפים, נסיעה וביקור בראש מפלי מורצ'יסון, לינה במורצ'יסון
יום 4: ספארי בוקר, שיט בנילוס עד למפלים, ספארי לילה, לינה כנ"ל
יום 5: ספארי בוקר/זמן חופשי, ספארי ערב, לינה כנ"ל
יום 6: נסיעה לפורט פורטאל לאיזור קיבאלה, לינה באגמי המכתש
יום 7: סיור רגלי עם שימפנזים (מפוצל), לינה כנ"ל
יום 8: ביקור קהילה מקומית, תצפית אגמי המכתש, נסיעה ולינה באנטבה
יום 9: חזרה ארצה
אני אתחיל מכמה טיפים ומידע (עם דגש על טיול משפחתי) למי שאין כוח לקרוא עד הסוף:
חיסונים – קדחת צהובה חובה (בודקים), טיפוס הבטן – מומלץ אם אוכלים ברחוב / במקומות "מפוקפקים" (הבנות לא עשו חיסון), צהבת וטטנוס – לדעתי נדרש (כבר היה לנו). כדורי מלרון למלריה – לילדים קטנים אין פתרון של סירופ, אז ריסקנו והמסנו במשקה (היה די סיוט לתת לילדה בהתחלה, אבל הסתדרנו)
יתושים – לא היו הרבה במקומות שהיינו, אולי בגלל שגם מרססים את רובם באופן קבוע ויש כמובן כילות בלינה. כן היו כמה פעמים זבובי צה צה נושכים – במיוחד באיזורים עבותים יותר במורצ'יסון ובמיוחד לאחר גשם. בכל זאת נטלנו כולנו כדורי מלרון באדיקות. מאז שחזרנו לארץ נעקצתי תוך יומיים הרבה יותר מאשר בכל התקופה באוגנדה.
מזג האויר – עד 30 מעלות – לגמרי סביר (בארץ היה יותר חם..). אין מזגנים ולא היה גם צורך. במקרים מסוימים ירד גשם ובימים האחרונים היה אפילו קריר מאוד בערב אחרי גשם – ג'קט מחמם חובה. וגם מעילי גשם, במיוחד ליער השימפנזים – שיהיה ניתן לשלוף במידת הצורך.
לשימפנזים רצוי גם נעליים גבוהות וגרביים גבוהות (מחשש נמלים, חרקים, שיחים), בגדים עמידים בענפים וקוצים – זה כמו טרק ביער טרופי.
נסיעות – ארוכות, מעייפות, אבל נסבלות. דרכי "African massage" ברובן – כלומר כורכר. בדרכים עוברים כל הזמן בכפרים/עיירות (וגם בנופים יפים). והמקומיים מסבירי פנים – מתלהבים מהתיירים ומנופפים הרבה לשלום חביב. כמעט שלא "מציקים" בכלל – בשונה מטנזניה שם בכל עצירה "עטו" עלינו בנסיון למכור לנו משהו או לבקש משהו. צ'ארלס המדריך ידע בדיוק איפה לעצור בשביל שירותים נורמליים (עם אסלה). יש עבודות בכביש בשאיפה שתוך כמה שנים בודדות הדרכים (לפחות חלקן) ישתפרו משמעותית. הצלחנו גם לנמנם בדרכים וגם הקטנה ישנה די הרבה – לא מאוד הפריע לה לשנת לילה.
אוכל – במקומות בהם היינו – האוכל יחסית מערבי ואין בעיה להסתדר. בכל זאת לקטנה המאוד בררנית שלנו שהתקיימה בעיקר מלחמים שונים – הבאנו גם טונה, קרקרים ועוד כל מיני, כי לא תמיד היה אורז לבן או פסטה ללא רוטב או צ'יפס ואין כל כך גבינות (יש חמאה וחלב וגם קורנפלקס – שהיה קצת יבש ולא לטעמה). בננות ואננסים שצ'ארלס קנה בכלום כסף בדרך – היו מעולים. לקחנו גם קבנוסים וטורטיות – והשתמשנו בהם במקומות שהחלטנו לדלג על ארוחה (כדי להיות יותר זמן בשמורה למשל).
רק פעם אחת השתמשנו בלאנץ' בוקס מהמלון – בשאר הפעמים חזרנו למלון לצהריים או עצרנו לאכול במקום מסודר אחר בדרך.
לינה – בחלק גדול מהלודג'ים יש מיטות זוגיות, מיטות וחצי ויותר מאחת כזו בחדר. יש מצב שיכולנו להסתפק בחדר אחד בחלק מהמקומות (כאשר הקטנה מצטרפת למיטה זוגית, או למיטה וחצי). שווה בדיקה אם אפשרי. כך גם יותר זול וגם פחות מדאיג להשאיר את הילדים לבד במקומות בהם החדרים מרוחקים זה מזה. אם מתפצלים לחדרים – כדאי לקחת בחשבון שהם לא תמיד קרובים ולחלק היטב בין התיקים כלי רחצה, מטענים וכל דבר שצריך לפצל בין החדרים.
שפה – הרבה מאוד אוגנדים מדברים אנגלית, זו השפה הרשמית בבתי הספר שלהם. צ'ארלס המדריך שלנו דיבר אנגלית ממש טובה, עם קצת מבטא, אבל דיבר יחסית לאט, כך שהבנו אותו היטב. בסוף גם לימדנו אותו קצת עברית לקראת הקבוצות הבאות. מעבר לאנגלית יש להם המון שפות. חשבנו שנסתדר עם כמה מילים בסווהילי שלמדנו, אבל הם לא ממש משתמשים בשפה הזו. יותר בשפת "לוגנדה" שהיא בין הנפוצות שם.
מצלמה – בטיול לטנזניה לפני שנה בחרנו לשכור מצלמה מבחור בשם ישראל Lens4rent השכרת ציוד צילום שמשכיר עדשות ומצלמות ברמת גן. זו היתה החלטה מצוינת! מצלמת זום (X80) דמוי SLR של ניקון – שהתאימה לנו בול לטיול הזה (NIKON P900) ולידע הבסיסי שלי בצילום. בטיול לאוגנדה העדפתי כבר לקנות ורכשתי מצלמה דומה – NIKON B700 עם זום X60 בכ- 1900 ש"ח. אז אמנם זו לא מצלמה מקצועית ולא ניתן להחליף עדשות – אבל הזום עושה עבודה לא רעה ומסייע מאוד להוציא תמונות יפות. לשמחתנו גם הצלחנו לראות הרבה חיות ממש מקרוב (על הדרך / לצידי הדרך). יתרון נוסף למצלמה – אפשר להוריד אפליקציה שמעבירה מיידית כל תמונה שצולמה (בהקטנה) לטלפון נייד (ע"י בלוטות') – שימושי כדי להעלות תמונות לרשתות חברתיות תוך כדי.
ציוד נוסף –
מתאם חשמל – עדיף אחד לכל חדר + מפצל חשמל – תלוי כמה ציוד חשמלי יש לכם.
פנס (עדיף פנס ראש) – עזר לנו מאוד בעיקר במקום האירוח האחרון.
בוסטר – לקחנו קטן מהארץ. יש ברכב בעיקר חגורות מותן שגם הן לא כל כך מחוזקות. להגיד שהרגשנו בטיחותי – לא לגמרי, אבל זה עדיף על כלום ועזר להגביה את הילדה כדי שתראה דברים מהחלון.
שקיות – לקחנו מהארץ, לא זכור לי שראינו שם.
מרסק כדורים (במידת הצורך) – כדאי לקחת מהארץ וגם לחשוב מראש בתוך מה לרסק
מטען נייד, בטריה ספייר למצלמה, כרטיס זיכרון ואולי גם מחשב להעביר אליו תמונות.
אלכוג'ל
קרם הגנה
נגד יתושים
עלויות
המחיר הכולל של הטיול לכולנו עלה כ- 55000 ₪ – כולל הכל – טיסות, מלונות, אוכל, ויזות, נסיעות, כניסות לשמורות ואטרקציות, שתיה ואפילו מזכרות. המחיר תלוי כמובן בהרבה דברים – סוגי האטרקציות/השמורות, הלודג'ים, ההרכב המשפחתי וכו'.
אני מודה שהפעם לא עשיתי השוואת מחירים וגם לא ניסיתי לפנות ישירות לחברות מקומיות, מכיוון שמהנסיון הקודם שהיה לי עם אביעד ועולם הספארי ידעתי שאני מלכתחילה בידיים טובות (גם מבחינת המקצועיות בתכנון והדאגה מאחורי הקלעים שהכל יעבוד פיקס וגם מבחינת המחיר)
ועכשיו בפירוט – זה המסלול שעשינו ותובנות ממנו:
(לא חשבתי שייצא כל כך ארוך, אבל החלטתי להשאיר את הפירוט מכיוון שזה יעד שעדיין איננו פופולארי למשפחות)
טיסת אתיופיאן, עם עצירת ביניים קצרה באדיס אבבה – יצאנו ב 10:00 מישראל ונחתנו ב- 18:00 באנטבה (מרגש!) – זמן סביר לגמרי.
בשדה בדקו חיסון לקדחת צהובה (אכן צריך ומומלץ להתחסן לאוגנדה) ושילמנו 50 דולר לאדם על ויזה (לא מילאנו מראש טפסים באינטרנט והתהליך היה מאוד קצר). המרנו בשדה קצת דולרים לשילינג אוגנדי (להערכתי 300 דולר), בעיקר עבור שתיה בארוחות, קצת טיפים ומזכרות.
המדריך צ'ארלס חיכה לנו בשדה, ועזר לנו ברכישת סים מקומי של חברת MTN – תהליך ארוך וקצת מתיש (למעלה מחצי שעה וגם היתה תקלה) – ניתן לרכוש גלישה בנפרד ושיחות בנפרד, יש עמלה קטנה על שימוש ברשתות חברתיות, ועלות רכישת הסים. למי שצריך רק גלישה – למיטב זכרוני אפשר לצאת בכ-30 ₪ עם 2 ג'יגה גלישה. הקליטה בכל האיזורים שהיינו היתה לא רעה – לא היה כמעט מצב של חוסר קליטה.
לילה בקמפלה
יציאה מוקדם בבוקר לכיוון ג'ינג'ה – שיט במקורות הנילוס – חביב, אבל לא יותר מכך (במיוחד שעשינו שיט כמה ימים אח"כ), יש בעיקר ציפורים לצפות בהן ומלכודת של חנות מזכרות במקום בו מצטלמים עם שלט "the source of the nile". לפחות ראינו את לטאת הכוח של הנילוס – ענקית! כמעט כמו תנין! מה שכן, מקור הנילוס כנראה שנוי במחלוקת (מגיע מכל מיני נהרות) וכל מדינה מייחסת אותו לעצמה…
משם המשך נסיעה ארוכה לכיוון שמורת ZIWA של הקרנפים. לודג' מגניב ואיכותי באמצע השמורה, רק שאסור להסתובב ללא ריינג'ר בשעות החשיכה (אפילו בין החדרים) – מחשש לנמר ששוכן בשמורה.
בדיעבד יכול להיות שעדיף לנסוע ישירות ל- ZIWA מקמפלה ולעשות שם אטרקציה אחרת נוספת – גם הלודג' שם מקסים (AMUKA) ולא הספקנו להנות ממנו או מסביבתו.
בבוקר – סיור רגלי עם ריינג'רים בשמורת הקרנפים – השאיפה לראות לפחות קרנף או שניים מקרוב, התמזל מזלנו ולא היינו צריכים לצעוד/לנסוע הרבה, כי חלק מהקרנפים היו ממש קרובים. צפינו ב- 7 (!) קרנפים, כולל אחד התינוקות. על כל קרנף בכל נקודת זמן יש שני שומרים מהשמורה במטרה לשמור עליהם ולדווח על כל דבר שקורה להם במידה וצריך להתערב – הכל כדי שיוכלו להתרבות ולהשתחרר לשמורות נוספות באוגנדה בעתיד.
אמנם זו שמורה תחומה (ענקית), אבל זה היה בהחלט חידוש לראות קרנפים כל כך מקרוב ובסיור רגלי, לעומת חיפוש הקרנפים בנגורונגורו בטנזניה וצפיה בהם ממרחק גדול מאוד.
קינחנו בבחור שהציע 15 פרות תמורת נישואין לביתנו הבכורה – מעט מידי לטעמנו, ציפינו ל- 1500 לפחות 😉 ומשם יצאנו בנסיעה לביקור קצר ב- top of the falls – שיא המפלים בשמורת מורצ'יסון – מפלים עוצמתיים שגרמו לנו גם קצת להירטב (מעיל גשם מומלץ) – מחזה עוצמתי מאוד – מומלץ אם אתם באיזור.
ואז הגענו בול בזמן למעבורת שחוצה את הנילוס ולמלון המפנק שלנו לשלושת הלילות הבאים – paraa lodge בשמורת מור'ציסון – המיקום שלו מצוין, כי לא צריך להיות תלויים בשעות המעבורת בימים הבאים בזמן נסיעות הספארי (game drive) בשמורה. יש גם אחלה נוף לנילוס ובריכה נחמדה.
בבוקר יצאנו מוקדם מאוד לנסיעת ספארי – סוף סוף הגג נפתח ואנחנו "בשמים". המון חיות מהרבה מינים, הרבה פילים קרובים, ג'ירפות, אנטילופות, בבונים, תאואים, היפופוטמים, "פומבות", הרבה ציפורים, צבוע אחד שהתמזל לנו לראות על הדרך ועוד… מזכיר קצת את שפע המינים בטנזניה – אבל נוף אחר ואיזור קטן הרבה יותר מהסרנגטי. ואין זברות או גנו. אפילו לא אחד. אין גם צ'יטות 😥. אין קשר רדיו בין המדריכים, אבל הם מדברים בטלפון או מתייעצים כשנפגשים כדי לדעת איפה ניתן לצפות בלביאה או משהו מעניין אחר. מצאנו לביאה ששומרת על הטרף שלה מחוץ לשביל המותר – גיחה קצרה לצילום, תוך הסתכנות בקנס (כמו שאחרים עשו) והמשכנו הלאה.
נסיעת ספארי סטנדרטית שם היא כ- 3 שעות. הארכנו את שלנו עוד קצת וחזרנו לצהריים בלודג'. בטיול משפחתי זה נחמד שניתן לחזור לאכול ולנוח במלון לפני הנסיעה הבאה – מה שפחות התאים בשמורות בטנזניה, שם חיינו על לאנץ' בוקס כל יום ונסיעות ארוכות מבוקר עד ערב ברחבי השמורות.
מיד אחרי ארוחת הצהריים יצאנו לשיט של 3 שעות בנילוס בסירת קומותיים עם שירותים ובר בסירה – השיט הוא כמו נסיעת ספארי בפני עצמו – צפייה במיני החי בנילוס ועל גדותיו – היפופוטמים, ובעלי חיים שונים ביבשה ובאויר. אם יש מזל – תוכלו לצפות בקרוקודילים – כך נאמר לנו. אני לא יודעת אם זה היה מזל או שהם סתם אומרים את זה להגביר את ההתרגשות, אבל ראינו קרוקודילים. והרבה מהם. היה שווה . מגיעים עד למפלי מורצ'יסון – הפעם מלמטה (ולא קרוב מידי) וחוזרים חזרה.
גיחה קצרצרה למלון ויצאנו לעוד game drive – הפעם ספארי לילה, בו הצטרפה אלינו ריינג'רית חמושה (חובה). בסרנגטי אסור היה להסתובב בשמורה אחרי שעות החשיכה. פה מותר (בליווי) – חוויה מסוג אחר!! התחלנו לפני השקיעה – ודי מהר פגשנו בלהקת לביאות וגורים חמודים שהשתעשעו ממש לפנינו – מקסימים! המשכנו עם עוד מגוון חיות ואז כשכבר היה חשוך – לביאה, ממש לצד הדרך, עם טרף טרי למדי של אנטילופה או אחד מבעלי הקרניים, לועסת בקולות רמים ולא מנומסים ומתעלמת מקיומנו, גם כשהמדריכים האירו בפנס כדי שנוכל לצלם. מלחיץ ומדהים כאחד. עצרנו לידה כמה דקות, חיכינו אח"כ לצפות בפוטנציאל מרדף אחרי טרף נוסף, אבל לא קרה כלום כשהיינו שם. לא משנה, מבחינתנו זה כבר היה וואו אחד גדול שהיה בהחלט שווה את נסיעת הספארי הזו. ועוד להקת הגורים והלביאות לפני כן – אז בכלל. מה שכן – מלא יתושים וחרקים כשנוסעים בחושך עם פנסים. הילדה נלחצה מהם הרבה יותר מאשר מהלביאה, או מהנמר הצעיר – שהגיח קצת בהמשך הנסיעה. כן – נמר! עכשיו כבר הרגשנו לגמרי מרוצים – הוא הרבה יותר נדיר לאיתור וכבר בשלב זה בטיול הצלחנו לראות את כל ה – big 5 of Africa!
גם הנמר החתיך סיפק לנו כמה פוזות צילום, למרות שהיה קצת יותר קשה בחושך (היה קצת בעייתי להאיר עליו ישירות) והוא גם היה קצת יותר רחוק. בכל זאת חיה בלתי צפויה ומסוכנת יותר לאדם – עדיף לשמור טיפונת מרחק.
מסופקים מאוד התחלנו לשוב על עקבותינו ללודג', בדרך – עוד להקת פילים גדולה על הדרך (מפחיד בחושך) ומלא חיות אחרות. בדרך גם דמיינו מה היה קורה אם היינו זורמים על קמפינג על שפת אגם אלברט באמצע השמורה (זה היה על הפרק בשלב התכנון). הסכמנו בינינו שזה כבר היה אקסטרים מידי עבורנו וטוב שבחרנו להישאר במלון – גם מבחינת המנוחה הדרושה וגם מבחינת המתח בלינה באוהל במקום כזה (אמנם עם ריינג'ר חמוש ששומר כל הלילה, אבל בכל זאת).
חזרנו מרוצים לארוחת ערב מאוחרת והחלטנו להתפצל ביום למחרת. בבוקר – רק שניים מאיתנו יצאו לנסיעת ספארי מוקדמת נוספת ושלושה (כולל הקטנה) נשארו לנוח ולנפוש בבריכה עד שיוצאים שוב לנסיעת ספארי ערב ב 16:00. הפיצול היה מעולה לכולנו – למי שרצה עוד נסיעה ולמי שהעדיף לנוח אחרי העומס ושלל המראות של היום הקודם. בנסיעות של היום השני תפסנו עוד פוזות חדשות במצלמה וינשוף מקסים שהצטרף לרפרטואר הצילומים בשמחה. היה נחמד מאוד, בטח שלא הריגוש של היום הראשון בשמורה, אבל אחלה. אריה זכר לא זכינו לראות, לא נורא.
בערב פגשנו משפחה ישראלית חביבה – שסיפרה לנו איך הגיעו מקידפו בצפון אוגנדה – שזו היתה נסיעה קשוחה לשם, לחוצה בזמן ובדיעבד לא התאימה להם והם לא ידעו מראש שיהיה כזה מאתגר. קידפו גדולה יותר ודומה יותר בנוף ובחיות לסרנגטי, אבל בחוויה שלהם זה לא היה שווה את הטרטור עד לשם.
כהשווינו קצת את הידע והמידע שהמדריכים העבירו למשפחות ואת תיאום הציפיות לגבי המסלולים – הרגשנו עוד יותר טוב שבחרנו באביעד מעולם הספארי (כשמגיע פרגון – מגיע) והגענו למדריכים שהוא בוחר בקפידה – צ'ארלס המדריך בינתיים הפך ל- best buddy שלנו, בחור מקסים ומלא ידע שדאג לנו לכל דבר קטן כגדול.
בבוקר עזבנו מוקדם את הלודג' המפנק שלנו ויצאנו בנסיעה ארוכההההה לכיוון פורט פורטל, אגמי המכתש ויער קיבאלה – שם פוגשים ומטיילים עם להקות השימפנזים. הגענו רק בשעות אחהצ המאוחרות למקום האירוח הבא – באווירה קסומה על גדות אחד מאגמי המכתש – אגם בו חיה היפופוטמית ידידותית, אותה לא יצא לנו לפגוש לצערנו (ואולי לשמחתנו). מנהלים את המקום אנשים פשוטים באוירה משפחתית מקומית – את המגבות שקיבלנו אני די בטוחה שכיבסו לפני כן בנהר… שכחו להסביר לנו שחשמל יש רק בין 19:00 ל- 22:00 ולא הספקנו להטעין כראוי את כל המכשירים שלנו, גם המקלחות לא היו מדהימות ובכלל הכל מאוד צנוע, אבל הסתדרנו (היו לנו גם מטענים ניידים). מזל שלקחנו פנס ראש כי התאורה מאוד חלשה וגם בין הבקתות צריך פנס בחשיכה. זה היה מקום יותר מאתגר להתפצל בחדרים המאוד פשוטים. הבנות לא רצו להישאר לבד בחדר משלהן. שינינו את הסדרי הלינה והסתדרנו.
למחרת היינו צריכים להתפצל כדי לטייל עם השימפנזים מכיוון שהכניסה היא רק מגיל 14 לערך ולא נשאיר את בת ה-5 לבד. אז בבוקר יצאו בעלי והגדולה לשימפנזים ואנחנו בינתיים יצאנו לסיור באיזור האגם עם אחד מהבחורים שמנהלים את המקום שהציע ללוות אותנו. זה היה אחד היתרונות בלינה דווקא שם – שאפשר היה לטייל. הוא הסביר לנו הרבה על האיזור וגם התעניין בישראל. פגשנו כמה משפחות וילדים מקומיים והבנות נהנו לחלק להם מכוניות צעצוע פשוטות שהבאנו מהארץ ומסטיקים. חמודים ממש. חלקם ליוו אותנו לאורך כל הדרך. ליד מקום האירוח אחד הילדים על סירת קנים מאולתרת הראה לנו איך הוא דג דגים בחכה מאולתרת ובשמחה שיתף את הבנות בניסיונות הדיג. לא היתה בעיה לצלם תמונות שלהם או איתם – השתדלנו לשאול כל הזמן מראש.
בינתיים בעלי והגדולה חזרו עם חוויות ושלל תמונות שימפנזים ויצאנו גם אני ובת ה- 15 לדרך.
הזמנת הפרמיט ליער השימפנזים מתבצעת בתיאום מראש (ע"י אביעד) ואם אני לא טועה המחיר הוא 150 דולר לאדם. ביער המדובר (קיבאלה) יש כמה להקות שימפנזים כאשר מספר מצומצם מהן הורגלו בשנים האחרונות לחברת בני אדם והן פחות חוששות להתקרב למבקרים. חיכינו לקבוצות שאיחרו לתדריך. בינתיים פגשנו תיירים מגרמניה שמתניידים באוגנדה עם רכב עצמאית. לא ברור לי איך זה אפשרי, אלא אם כל נסיעה לוקחת פי 2 ממה שלקח לנו. לנהוג עצמאית ממש מפחיד שם עם ההתנהלות של המקומיים בכבישים ועם הדרכים המשובשות. לא הייתי ממליצה על כך בכלל.
בתדריך לקראת השימפנזים קיבלנו כל מיני הנחיות כמו – שימוש בפלאש אסור, אסור להשמיע שם וידאו שצילמנו מחשש שישמעו את הצרחות ויחשבו שזו להקה אחרת, אסור להתקרב קרוב מ- 15 מטר ועוד הנחיות. היציאה למסע היא כמו יציאה למסע בג'ונגל – אנשים רבים הגיעו עם מקלות הליכה, בגדי טיולים, נעלי טיולים, כובעים וכו וכו. אנחנו היינו פחות מצוידות. בפועל המסע של הקבוצה שלנו (קבוצות של כ- 6 אנשים עם פקח וריינג'ר חמוש למקרה שיגיעו פילים שצריך לירות באויר כדי להרחיקם) היה קצר ביותר. כן העבירו אותנו בין ענפים וקוצים למיניהם, אבל בפועל להקת השימפנזים היתה קרובה מהרגיל למקום ההתחלה ולכביש. כשהגענו אליהם רובם היו בין צמרות העצים. חלקם לעסו שאריות של קוף קולובוס שצדו מוקדם יותר. פגשנו נקבה שניסתה לפתות את הזכר לתת לה חתיכת בשר, ומסביבנו מידי פעם צרחות של השימפנזים וכאלו שיורדים בפתאומיות לקרקע – בקושי מטר מאיתנו ומתחילים לנוע – פחד אלוהים – העיקר אמרו לשמור 15 מטר מרחק… ותוך כדי מצלמים ופוגשים גם תינוקות ואת זכר האלפא שגם החליט לנמנם במרחק 3 מטרים מאיתנו. ניסינו גם סלפי עם האלפא, אבל לא יצא מוצלח ואין הזדמנות שניה עם האלפא, שפתאום התעורר והתחיל לטייל ביער לקול קריאות רמות של כל חברי הלהקה.
הבנו שגם פה שיחק לנו מזל גדול – לא תמיד רואים את השימפנזים כל כך מקרוב ולפעמים אפילו צריך לצעוד במעבה היער שעתיים הלוך ושעתיים חזור עד שמגיעים ללהקה. בסיור הם מבטיחים שעה אחת בחברת השימפנזים (מהרגע שמגיעים אליהם) ולא מתחייבים על זמן הגעה וחזרה מהלהקה. לנו לקח פחות מ- 10 דקות להגיע אליהם ואז שעה איתם – מסע מקוצר. חוויה מדהימה שלא כדאי לוותר עליה. סיימנו וחזרנו מרוצים לבקתות.
בבוקר למחרת – נסיעה ארוכה לכיוון אנטבה. מתחילים להתכוונן הביתה. לפני הנסיעה, עצרנו ממש בקרבת הבקתות בקרב חבורת ילדים מקומיים עם המדריכה שלהם. בדרכו לאסוף אותנו מהבקתות, המדריך שלנו פגש אותם ותיאם איתם שיקבלו אותנו עם כמה שירים וריקודים, כי ביקשנו להיפגש עם קהילה מקומית (עדיף בית ספר) כדי לחלק מחברות, כלי כתיבה וקצת משחקים שהבאנו איתנו. אמנם לא יצא לנו לבקר בבית ספר בגלל העיתוי והימים בהם הגענו, אבל חבורת הילדים והמדריכה היו כל כך מקסימים, שרו ורקדו לנו במשך כחצי שעה באופן מסודר, חצי באנגלית וחצי בשפה מקומית. כמובן אישרו לנו לצלם אותם וגם העניקו במתנה חצאית קש לקטנה שלנו. בהתייעצות עם צ'ארלס והמדריכה המקומית נתנו למדריכה את כל המתנות כדי שהיא תחלק להם בהמשך וגם קצת כסף.
המשכנו משם לתצפית נוף מדהימה והסבר מפורט של צ'ארלס על אגמי המכתש ואופן היווצרותם. מקום נחמד לתמונות משפחתיות ועוד סלפי עם צ'ארלס 😊
זהו, יוצאים לכיוון אנטבה. אחרי עוד נסיעה ארוכה מגיעים לקמפלה ואז לאנטבה – שנראות כל כך מודרניות לעומת כל המקומות שעברנו דרכם עד כה – יש אפילו בניינים! וקניון! וצ'ארלס הבטיח אפילו רמזורים למרות שבסוף לא נתקלנו בהם, כי לא נכנסנו לתוך קמפלה… עצרנו לארוחת ערב במסעדה מודרנית, שם גם ערכנו רשימה לצ'ארלס של כל המילים בעברית שלימדנו אותו עד כה, כולל "לא בא לי" ו"בא לי" שהם הביטויים החביבים על הקטנה שלנו. מקווים שישתמש בהם כראוי 
הגענו למלון החביב שלנו באנטבה וזה הזמן להיפרד לצערנו מצ'ארלס. הפרידה מבאסת, הבטחנו לחזור יום אחד. we ba le nio – תודה רבה צ'ארלס על הכל. היה מדהים.
בבוקר הכל ארוז וחוזרים עם הסעה של המלון בנסיעה קצרה לשדה. הנסיעה בוואן היוקרתי לא משתווה לנסיעה עם צ'ארלס ואנחנו כבר מתגעגעים.
הטיסה חזרה שוב עם קונקשן של שעתיים וחצי באדיס – ניתן להשלים קניית מזכרות גם בשדה באנטבה וגם באדיס (אבל לא כל כך זול).
משהו חדש – באדיס יש WIFI חופשי בשדה – מה שלא היה לפני כשנה. נחמד.
חזרנו לישראל עייפים אך מרוצים.
שורה תחתונה –
ספארי משפחתי – ממליצה בחום לעשות באוגנדה!
אהבת? דרג!

לקבלת ייעוץ בתכנון החופשה בזנזיבר ללא עלות השאירו פרטים👇

לחזור למשהו ספציפי?

חוויה בזנזיבר מתחילה כאן

כבר הצטרפת לקבוצת הפייסבוק שלנו?

הצטרפו לקבוצת המטיילים שלנו בפייסבוק ותקבלו המון טיפים, המלצות ומידע חשוב על זנזיבר!